אבל כבד ירד על עולם המוזיקה הישראלי. ישי לוי, אחד הסמלים הגדולים של המוזיקה הישראלית ומהשמות פורצי הדרך של הז’אנר הים תיכוני, הלך הלילה לעולמו (בין שבת לראשון) כשהוא בן 63 בלבד. “בכאב בלתי נתפס אנחנו מודיעים על פטירתו של ישי לוי הלילה. נעדכן באופן מסודר בשעת ומיקום ההלוויה היום. אין מילים כרגע”, כתבו בני משפחתו.
לוי אושפז לפני כמה ימים בבית החולים לאחר שחש ברע ומצבו הוגדר קשה. מאז אושפז נפוצו לא מעט שמועות בדבר מצבו ומשפחתו ביקשה אמש לשמור על פרטיותה ולא לחשוף בשלב זה את נסיבות האשפוז. מועד ההלוויה טרם פורסם.
“ישי היה מחלוצי המוזיקה המזרחית בארץ, ומהקולות הגדולים והמרגשים במוזיקה הישראלית”, ספד לו שר התרבות והספורט מיקי זוהר, “אמן שהצליח לגעת בלבבות של דורות שלמים ולהפוך לחלק בלתי נפרד מפס הקול של מדינת ישראל. אני שולח תנחומים מעומק הלב למשפחתו, לחבריו ולמעריציו הרבים. יהי זכרו ברוך”.
יהודה קיסר שליווה אותו מתחילת הדרך סיפר הבוקר ב”חדשות הבוקר” כי “בחודשים האחרונים לא ראיתי אותו בכלל בגלל המלחמה והכל. לפני כן היינו ביחד בכמה הופעות, נפגשנו בתוכניות טלוויזיה. הוא היה אחד היהלומים הבולטים ביותר בזמר הישראלי”
לוי נולד בראש העין ב-20 בינואר 1963, בן בכור למשפחה דתית יוצאת תימן. אביו היה סופר סת”ם ואמו עקרת בית. בגיל 13 עזב את הבית והחל לשיר במועדונים ובחפלות. בצה”ל שירת בחיל התותחנים במשך כשנה וחצי, ולאחר שירותו החל להופיע במועדונים לצד זוהר ארגוב – קשר שסימל גם את הקרבה המוזיקלית וגם את הצללים שליוו את התקופה ההיא.
את דרכו המקצועית החל לוי אצל המפיק והגיטריסט בן-מוש, בהרכב שהופיע באירועים ובחפלות. כבר בשנותיו הראשונות בלטו ביצועיו ל”ילדונת”, “ליסה ליסה” ו”אלוהים נתן לך במתנה”. בשנת 1984 יצא אלבום הבכורה שלו, “חפלה עם בן-מוש”, שהתבסס ברובו על גרסאות כיסוי אך הפך להצלחה גדולה והניח את התשתית למעמדו ככוכב עולה בזמר המזרחי.
הפריצה הגדולה הגיעה ב-1986 עם האלבום “הנה בא היום”, שכלל שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל, בהם “חלום”, “רעיה”, “אחת ויחידה” ו”צליל ענבלים”. האלבום זכה להצלחה מסחרית רחבה וביסס את לוי כאחד הקולות החשובים של שנות ה-80 במוזיקה הישראלית.
אבל לצד ההצלחה הגיע גם משבר אישי עמוק. לוי התמודד במשך שנים עם התמכרות לסמים קשים, שפגעה בקריירה שלו, ביכולתו להופיע באופן סדיר וביציבות חייו. דמותו הציבורית נבנתה לא רק סביב ההצלחה אלא גם סביב המאבק – הנפילות, ניסיונות הגמילה והחזרה לבמה. בשנת 1989 הוציא את האלבום “להתחיל מבראשית”, ושיר הנושא שלו נשמע בדיעבד כמעט כהצהרת חיים: ניסיון לקום, לשוב, להתחיל מחדש. באותו אלבום נכלל גם “רקדי”, שהפך לאחד משיריו המזוהים ביותר.
בשנות ה-90 המשיך לוי להוציא אלבומים שהרחיבו את מנעדו המוזיקלי. ״מביט מהצד״ יצא ב-1991, “עלם חמודות” ב-1992, “בת אלמוות” ב-1993 ו-“האמונה” ב־1995. בתקופה זו נולדו כמה מהשירים שנצרבו בפסקול הישראלי, בהם “עלם חמודות” ו”תלתלים שחורים” – האחרון החזיר אותו בעוצמה לתודעה הציבורית והפך לאחד משיריו הגדולים.
שנות ה-2000 סימנו אצל לוי תקופה של חזרה הדרגתית למרכז הבמה. בשנת 2003 יצא האלבום “נתיב ייסוריי”, וב-2008 הגיע “ריקוד רומנטי” שהחזיר אותו ללב המיינסטרים. בשנת 2011 הוציא את “האחת שלי”, שהפך לאחד המזוהים עמו בשנותיו המאוחרות. באותה שנה הופיע לוי במופע גדול בהאנגר 11 בתל אביב, שבו אירח אמנים כמו ארקדי דוכין, מיכה שטרית, אייל גולן וזאב נחמה – עדות למעמדו המחודש כמי שהשפיע על דורות של יוצרים ומבצעים.
ב-2012 הוציא לוי את האלבום “את”, שאת רוב שיריו כתב והלחין עמיר בניון. שיר הנושא זכה בפרס אקו”ם לשיר השנה, והאלבום התקבל בהערכה רבה אצל מבקרי המוזיקה. בהמשך יצאו האלבומים “עוד היום״” ב־2014, “עכשיו הוא חול” ב-2016 ו־”שועל קרבות” ב־2018. גם בעשור האחרון המשיך לוי להקליט, לשתף פעולה ולהופיע. הוא הוציא שירים לזכר חללי צה”ל, הקליט דואטים ושירים חדשים, וב־2025 אף השתתף בעונה הרביעית של “הזמר במסכה” בדמות אבו נפחא.
לוי הותיר אחריו את איריס, ששימשה גם כמנהלתו האישית ולזוג ארבעה ילדים. לוי הוא אביו של הזמר שיר לוי, שנולד לפני שהכיר את איריס, וכן אביו של אושר לוי, שגם עמו שיתף פעולה מוזיקלית לאורך השנים.
